יום שני, 31 באוגוסט 2015

מארק ריידן





שלום לכולם,

הפוסטים שלי הופכים לפחות תכופים, בעיקר בגלל שאני מתחילה בשנת הלימודים הבאה סוף סוף ללמד תולדות האמנות, בתיכון בהוד השרון. זה מאוד מרגש וגם דורש המון עבודה (להכין מערכים ל-3 שכבות ולהכין תלמידים לבגרות..)
אז מקווה שאתם מבינים . חוץ מזה,  הציפייה לפוסט חדש רק הופכת כל העלאה ליותר מרגשת :)

הרבה זמן רציתי לכתוב על האמן האמריקאי מארק ריידן, האמת שבאוניברסיטה אפילו רציתי לכתוב עליו כחלק מהסמינר הענק (סה"כ 100 עמודים!) שכתבתי על אמנים המטשטשים גבולות בין אמנות גבוהה לנמוכה. המרצה לא קיבלה את הצעתי וטענה שאין מספיק חומר אקדמאי עליו... יכול להיות שהיום המצב שונה ואשמח אם מישהו מכם יכתוב ויעמיק בעבודתיו הבאמת מרהיבות.

לשמחתי בבלוג שלי אני יכולה על כל אמן שארצה :) ולכן הפוסט יוקדש לו.
אז מי זה בכלל מארק ריידן?




ריידן בן ה-52 גדל בקליפורניה, וסיים ללמוד אמנות ב-1987.
בעשר השנים הבאות פעל כאמן מסחרי ועיצב עטיפות של אלבומי מוסיקה.


Red Hot Chili Peppers' One Hot Minute,

בעיצוב נראית בובה/ילדה עם שיער אדום ושמלה ורודה, אשר מנגנת בפסנתר שעליו יושבת פיה שמנגנת בגיטרה. הכול יכל להיות אמוד הרמוני לולא שילוב האדום, הורוד והשחור עם עיניה האדומות של הילדה.
כבר כאן ניתן לראות את טביעת היד הסגנונית של ריידן שמשלבת בין דימויים חמודים למפחידים. ומעל הכול מקאבריות חזקה. (מקאברי = עוסק בצדדים האפלים והמפחידים של המוות.)


Aerosmith's Love in an Elevator


עטיפה זו פחות אפלה והרבה יותר הומוריסטית. יש בה משהו מאוד אייטיזי לדעתי, של סרטים מצוירים מהתקופה.
קצת רוג'ר ראביט , עם מפעילת המעלית המוגזמת. שם האלבום הוא גם שם של שיר מצליח מתוכו







וכמובן, אחת העטיפות הזכורות ביותר 

  Dangerous

של מייקל ג'קסון, שיצא ב-1991





בעטיפת אלבום מרהיבה זו יש המון פרטים מעניינים. קודם כל, הצפיפות הזו מזכירה כמובן את עטיפת האלבום המפורסם
של הביטלס Sgt. Pepper's Lonely Hearts club band שיצא ב-1967 .

העטיפה מתארת מעין פארק שעשועים שמורכב בעצם מייקל עצמו, שמיוצג על ידי העיניים שלו במרכז. מעניין שפניו מוסתרות. ממעל, מוחזק על ידי פיה, מופיע ראש של קוף העומד להיות מוכתר על ידי מלאכים. הקוף הוא השימפנזה של מייקל, באבלס שמת בשנת 1989 (שניהם תועדו בפסל של ג'ף קונץ). יש לציין, כי כל סביבת העבודה כמעט מכוסה על ידי בעלי חיים. 



ממש במרכז מקובצים בעלי חיים שונים: טווס, היכול לייצג זוהר, פאר וגאווה שמתאימים לעולם הבידור. בתולדות האמנות הטווס מייצג דווקא את ישו ומתקשר לחיי נצח. כמו כן מתואר פיל עם המספר 9 על ראשו (בדומה למספר 7, 9 הוא מספר טיפולוגי) , קרנף, סוס ים, וכן הלאה.



משני צדי עיניו של מייקל מתוארים פני ליצנים עם כובעים. שניהם מייצגים את הקרקס (חייו של מייקל כקרקס תקשורתי או שמא הקרקס כסמל לילדות) וגם את עולם התיאטרון שכן כמו בסמל התיאטרון הקלאסי של העת העתיקה בו יש מסכות דומות- אחד בוכה ואחד צוחק. ברחבי העטיפה מתוארים פוטי (ילדים-מלאכים ) מוזהבים ועלמות מוזהבות המנגנים. שני מלאכים מוזיקליים מופיעים בשני הצדדים של כוכב שיכול לייצג את מייקל עצמו. מצד שמאל למעלה אדם קדמון, אולי משבט לוחם מלווה את הקונצרט הגדול הזה עם שתי מצלתיים. מלאכים נוספים מופיעים בצד שמאל של התמונה,
בינהם מלאך ילד ומלאכים קטנים זהובים שנוסעים במעין קרוסלות דגים. משמאל למטה ישנה כניסה לסוג של "רכבת שדים" המסומנת בסמל פיראטים.
באחת מהמכוניות שוב מתואר באבלס הקוף, חולדה שיכולה להיות "בן" (השיר "בן" הוא מתוך סרט העוסק בילד וחולדת המחמד שלו, שנקראה בן), אנטילופה ופיל. משמאל למרכז ישנה יד ענקית פתוחה למחצה, שהיא של מייקל ג'קסון כי בשלוש אצבעות יש את הפלסטרים האופיניים לו . בעומדו על כף היד, ילד שחור מחזיק את הגולגולת של איש הפיל, שאת השרידים שלה רצה מייקל לקנות אך לא הצליח . במרכז כף היד מופיעה מפת עולם שיכולה לסמל ​​את הצלחתו הבינלאומית של ג'קסון. על פרק כף היד נראה המספר 7, שהוא מספר טיפולוגי.


מימין דיוקנו של בארנום, יוצרם של הקרקסים המפורסמים ביותר בעולם. בדש מעילו סיכה עם המספר "1998" ואם נוסיף 1 +9 +9 +8 התוצאה היא 27 (המספר שבע) והוספת 2 +7 נותן 9.



בצד השני של "מסדרון" זה או "רכבת שדים" , מימין ,באבלס והחיות אינם ובמקומו נמצא מייקל ג'קסון כילד מאחוריו השלד של איש הפיל. מאחוריהם חברו המאושר מקולי קולקין ובסוף האנטילופה. עין מופיעה בחזית העליונה של היציאה מהמבוך. זהו סמל הגנה רוחנית ממש כמו בחמסות נגד עין הרע.


במרכז מתחת לשם האלבום, Dangerous, יש מעין עולם תעשייתי שמזכיר בסגנונו את הסרט Metropolis.
מייקל העריך מאוד אמנות ובעטיפה זו שולבו כמה ציטוטים אמנותיים: משמאל מתואר כלב אפגני כמלך על כסאו. תיאורו הוא בהשראת הציור נפוליאון על כסאו שצויר על ידי ז'אן-אוגוסט דומיניק אנגר בשנת 1806. 
בראיון ציין ריידן כי אנגר הוא אחד האמנים  המשפיעים ביותר עליו.



ציטוט שני הוא בדמויות בתוך הבועה מימין, המצטט את ציורו של בוש גן התענוגות הארציים שנוצר בין 1490-1510. ניתן לראות את "אנשי הבועה" בחלק המרכזי בציורו של בוש, משמאל. 

אזכור אמנותי נוסף הוא הפסל של ונוס המצטט את לידת ונוס של בוטיצ'לי שנמצא ליד הכלב האפגני , ושלל הפוטי והקריאטידות (דמויות מפוסלות ששימשו כעמודים) המפוזרות בעטיפה.

ריידן נפגש עם מלך הפופ במחקרו ליצירת העטיפה, בו האזין לחלק מהמוזיקה החדשה שלו ודיבר איתו על רעיונות אמנותיים. היה לו שבוע כדי ליצור כמה סקיצות, הוא יצר 5, מהן אחת נבחרה. מעניין לקרוא על ארבעת הרישומים האחרים שלא התקבלו על ידי מייקל ג'קסון, אחד מהם היה פוסטר קרקס עם שלד קפיצה מקרביים של ליצן, אחר התמקד בילדה שבידיה החזיקה גולגולת. רעיון נוסף היה דומה מאוד לעטיפה הסופית, אבל הסצנה התרחשה בחוץ, עיניו של מייקל ג'קסון היו בין עננים מעל באבלס השימפנזה, שעמד על ערימה של בעלי חיים. ריידן ציין כי העטיפה הושפעה גם מהקליפ המופלא של leave me alone שיצא ב-1987 (תמיד חשדתי בזה). למרות שהציור המקורי גדול מאוד, האתגר הגדול של האמן היה שעל ידי הקטנת הגודל לכזה של עטיפה שום פרט לא נעלם. ריידן אמר כי למרות ההתקדמות הגדולה בטכנולוגיה דיגיטלית, הוא השתמש רק ב​​מכחול עם אקריליק על לוח עץ.

אפשר לומר שעטיפה זו מייצגת את העולם הצבעוני והמוטרף של מייקל גקסון, כמו מסע ברכבת שדים של ממש אל חייו וראשו. ומצד שני זה יותר הרפתקני וילדותי ממפחיד, מה שמתאים לאופיו של מייקל שכמה לילדות שהפסיד. 


בנוסף עיצב ריידן שתי עטיפות לספרים של סטיבן קינג

Stephen King's novel Desperation and The Regulators






עטיפות הספרים מתארים עולם מסוייט המתדרדר בהדרגתיות (קוראים את היצירה משמאל לימין, כמו כיוון הקריאה הלועזי) , במרכזו זאב צמא דם , ומימין מה שנראה כמו בובה מוטלת בצורה שמזכירה גופה של ילדה. 


ב-1994 חלה תפנית בקריירה שלו כאשר העורך של המגזין Juxtapoz אשר מוקדש לאמנות LOWBROW שם ציור של ריידן על השער.




מהי בכלל אמנות lowbrow?
הלואוברואו הוא זרם אמנות מחרתרתי שצמח בשנות ה-70 בארה"ב, סוג של פופ ארט שכונה גם "פופ סוריאליזם".
המונח ההפוך הוא highbrow שמשמעותו "תרבות גבוהה" , הלואוברואו לא מבקש להיות אמנות גבוהה, ההפך, זהו זרם המושפע מתרבות הפופ, הקיטש, קומיקסים, קעקועים והאמנות האורבנית. גם הממסד האמנותי לא רואה בו "זרם לגיטימי" ולכן גם אין הרבה כתיבה אקדמית עליו - אם בכלל.
אפשר לומר שהזרם משלב בין פופארט, סוריאליזם ודאדאיזם בנושאים בהם עוסק  ובטכניקות בהן משתמשים אמניו.
יחד עם זאת, ריידן הוא אחד האמנים המשתייכים לזרם שעשה את המעבר לאמנות גבוהה כשהציג בגלריות נחשבות.

בראיון, סיפר על הטכניקה שלו לשלב בין דימויים מעולמות שונים שבאמת מזכירה את דרכי העבודה של הדאדאיסטים

Ryden: My basic process is to borrow from a multitude of sources when assembling an image. I use figures from classical paintings, faces from magazines, graphics from old ephemera. I have stacks of books and clippings that will all go into a single painting




התערוכות של ריידן : 

Meatshow  1998

בתערוכת היחיד הראשונה שלו, הציג ריידן את סגנונו המורבידי המוכר אשר משלב דימויים ילדותיים עם מקאבריים, ומוטיבים של בשר, בובות ארנב, אברהם לינקולן וסמלים נוצריים שיחזרו לאורך הקריירה שלו.
ישנו ניגוד בין הסגנון האקדמי , הניאו-קלאסי בטכניקת השמן על עץ/בד לבין התכנים המוזרים. בוודאי שלא אלו הנושאים שלהם היינו רגילים בטכניקות אלה. מה שמזכיר אמן עכשווי אחר, John Currin.





יצירה זו מצטטת ככל הנראה את אולימפיה של מאנה 



ומסורת ארוכה של ציורי ונוס ערומה השכובה על מיטה, רק שהפעם הנוף סוריאליסטי לחלוטין וכולל בובת ארנב על סטייק,
שמפניה עם עין ודינוזארים ברקע.
ריידן מצטט מתולדות האמנות ומשלב זאת עם סוריאליזם מתקתק


 מוטיב הבשר הוא מוטיב אמנותי מוכר שהיה פופולארי גם במאה ה-16 וה-17 בציורי טבע דומם פלמיים וספרדיים (bodegón), אז סימל בדרך כלל את החומריות ותאוות הבשרים. אמנים נוספים שתיארו בשר - חיים סוטין, ואך גוך, פרנסיס בייקון, דמיאן הירסט ועוד. 



Luis Egidio Meléndez,Ham and eggs, 18th century


Chaim Soutine, Carcass of Beef ,'1925






Bunnies and Bees 2001
 גם בתערוכה זו חוזרים המוטיבים האפלים והמטרידים לצד הילדותיים


 בדומה לסוריאליסטים כמו דאלי ומגריט, ריידן משלב דימוים שונים שאין בינהם קשר ממשי, באווירה חלומית/מסויטת  היוצרת תחושות עוכרות שלווה.
בשונה מדאלי ומגריט שציירו בעיקר דימויים המסמלים רגשות/דמויות, ריידן משלב סמלים מאוד ברורים כמו צלבים וישו, לצד דמויות היסטוריות כמו אברהם לינקולן 

אברהם לינקולן, גיבור אמריקאי אשר סיים את העבדות האפרואמריקאית במדינות הצפון ונרצח על ידי מתנקש יכול לסמל את הזהות האמריקאית של ריידן , או דמות המעוררת הערצה 


הצבעים השולטים ביצירותיו של ריידן הם ורוד וכחול בהיר, צבעי "תינוקות" ילדותיים שיוצרים ניגוד עז בין האסוציאציות שהם מעלים לבין התכנים המורבידיים ועורכי השלווה שריידן מציג 


Blood 2003
תערוכה מאוד מקאברית של ריידן המלאה בדימויים מדממים






דם, כמו בשר, מסמל חיים ומוות גם יחד.

דם גם מתקשר מאוד לנצרות ולישו, שציווה על שליחיו בסעודה האחרונה לשתות את היין המסמל את דמו, וזה גם שמה שנוצרים ממשיכים לעשות ברחבי העולם בטקס ה"יוקריסט" במיסת יום ראשון בכנסיה

בראיון סיפר ריידן על ההשראה לתערוכה

"Why blood?" I asked him. 

"Sometimes life can be very dark. I’ve been going through a very difficult time," he replied. "Last year, after 14 years of marriage, my wife asked me for a divorce. Anybody who has been through a divorce knows how horrible it can be. With in a year’s time I lost some of the most important things in my life. I lost the financial security I had worked for years to achieve. I lost a beautiful home I worked so hard to own. But, of course, worst of all, I lost my family. I am allowed to be with my children on Tuesdays and every other weekend, but that is quite different from the relationship we had when I was with them everyday. It is brutal to have your dreams shattered. The hopes you have for your life and family get torn apart and it causes a pain very deep inside. I found it curious that there was no blood with my trauma. It seemed like with so much pain I should be covered in blood. I wanted to be able to see my wounds, but they were not on the surface of my flesh." 


The tree show 2007


רווחי תערוכה זו הוקדשו לשימור אקולוגי בסביבתו של ריידן
חלק מהיצירות צוירו על חתיכות עץ
שימו לב למסגרות המעוטרות בקפידה


כאן יש פחות דימויים מורבידיים ויותר דימויים הקשורים לטבע וחיים.
הנערה היושבת על עץ והיא מעין "מלכת טבע", מדומה כמובן למריה הקדושה המחזיקה את ישו התינוק, כאשר ישו המבוגר מצד ימין למטה.




דמות זו מזכירה מאוד רוח היער מסרט האנימה היפני "הנסיכה מונונקי" , ויכול להיות שזו באמת ההשראה שכן שמה של היצירה היא YOSHI, שם יפני





The snow yak show 2009 



התערוכה הבאה תארה עולם חלומי ומיסטי של עננים ושלג

עם חיות פלאיות וילדות יפות 





"The Gay 90's Olde Tyme Art Show" 2010

 בתערוכה זו חזר ריידן למוטיבים האהובים עליו

יכול להיות שיצירה זו השפיעה של שמלת הבשר של ליידי גאגא , אותה הציגה באותה השנה בטקס פרסי המוסיקה 

של MTV











"The Gay 90's West" 2014




 קייטי פרי כאפרודיטה 

לכבוד תערוכה זו יצר ריידן שיתוף פעולה מוסיקלי כין כמה אמנים (בינהם קייטי פרי) והוציא אלבום קונספט ובו ביצועים שונים לשיר (Daisy Bell (Bicycle Built for Two" שנכתב במאה ה-19. אשר ליווה את התערוכה, עם זמרים כמו קייטי פרי, ניק קייב, ווירד אל יאנקוביץ' ועוד.





כמו כן בתערוכה זו הוצגו פסלונים (למטה) ודיורמה, מעין תיאטרון מיניאטורי ממוכן, המתועדת בקליפ הבא.








הדיורמה מורכבת מדמויות רבות וכוללת את המוטיבים המוכרים של ריידן.







סגנונו הייחודי של ריידן השפיע על לא מעט אמנים, בינהם על נטלי אברמוביץ' הישראלית המכונה kukula

ציורים של קוקולה 





עד כאן הפוסט שלי על מארק ריידן, מקווה שנהנתם מהאמנות המרהיבה והמטרידה שלו :)

5 תגובות:

  1. תודה
    מחכה בקוצר רוח לפוסט הבא

    השבמחק
  2. פוסט ממש מעניין! העבודות שלו מרתקות וממש מעניינות, אפשר להסתכל עליהן מלא זמן ולבהות בכל הפרטים והן בהחלט מטרידות ועוכרות שלווה וזה חלק מהיופי שבהן... שלא נדבר על הטכניקה שלו שהיא פשוט מדהימה.

    השבמחק
  3. פוסט אדיר ואחלה בלוג, שמחה שגיליתי אותו :)

    השבמחק
  4. אלופה. הוא אחד האמנים האהובים עלי. כמה אהובים? קעקעתי את אחד האלמנטים שלו על היד :)

    השבמחק