יום שישי, 8 ביולי 2016

מיתולוגיה נורדית



I'm Back



בספטמבר האחרון התחלתי ללמד תולדות האמנות בתיכון בהוד השרון ואחר כך גם במעלה אדומים. זו הייתה שנת הסטאז' שלי ולימדתי שני מסלולי לימוד (העיוני והטכנולוגי למי שבקיא) , הכנתי שתי כיתות לבגרות, אחת מהן 3 חודשים בלבד לפני מועד הבגרות (סיפור ארוך). הייתה שנה אינטנסיבית מאוד אך נהדרת ומלמדת, וזכיתי להכיר תלמידים מקסימים וגם אנשי הוראה מעוררי השראה.(ד"ש חם לכולכם)!

וכמובן שעם כל מערכי השיעורים שהכנתי, וההכנות לבגרות היה לי מעט מאוד זמן פנוי. אבל השנה הסתיימה בהצלחה והנה אני כאן! :-)
אז אחרי המון זמן שלא כתבתי פוסטים חדשים.. אני חוזרת עם מה שהבטחתי - פוסט על מיתולוגיה נורדית.


כבר כתבתי על מיתולוגיה יוונית ועל מצרים העתיקה, שתי אבני יסוד בתרבות והאמנות המערבית. שתי תרבויות שמלמדים בכל חוג לתולדות האמנות ובכל מגמת אמנות (או כך אני מקווה).

אך יחד איתן, יש תרבות מרתקת שפחות מוכרת בארץ והיא התרבות הנורדית. הזכרתי אותה קצת כשכתבתי על פולקלור רוסי ומיתולוגיה סלאבית כי יש בינהן דמיון.

בשנים האחרונות יש יותר חשיפה אליה דרך התרבות הפופולארית, עם הלהיט הקולנועי - ת'ור (עוד נגיע אליו) ועם הסדרה vikings , ובכלל נראה שיש השפעות נורדיות גם דרך עיצוב פנים, חברות כמו איקאה, וגם דרך מוסיקה מסקנדינביה.





מקורן של מרבית הידיעות על המיתולוגיה הנורדית נמצא בספרות האיסלנדית הקדומה, בקבצי שירה ופרוזה, המכונים אֶדָה (Edda) (סוג של מקבילה לאיליאדה והאודיסאה ההומריות במיתולוגיה היוונית)

האדה המוקדמת ("הפיוטית") חוברה בין השנים 800 ל-1200 לספירה והיא כוללת יצירות שמקורן במיתולוגיה הגרמאנית כגון עלילות אודין ומלחמות האלים בענקים, אגדות סיגורד (זיגפריד) והגיבורים הנורדים נוסח "שירת הניבלונגים" (שטולקין הושפע מהם בכתיבת שר הטבעות) ועוד.




היקום הנורדי מתואר כעץ ענק הקרוי יגדראסיל (Yggdrasil), שעל צמרותיו, בין ענפיו וליד שורשיו נמצאים העולמות השונים.







עולם בני האדם, שקרוי מידגארד (או מֵנְהֵיים), מתואר כדיסק שטוח המוקף באוקיינוס. אסגארד (או גוֹ‏דְהֵיים), עולמם של האלים, נמצא מעל מידגארד, על צמרת העץ, ואליו ניתן להגיע רק בצעידה על בִיפְרוֹ‏סְט, גשר הקשת בענן.









באסגארד ממוקם היכל ואלהלה הזהוב אליו מגיעים רק טובי הלוחמים.

אמיל דואלפר, ואלהאלה, 1905


מקס ברוקנר, ואלהאלה, 1896






הוא מכיל יותר מ-640 דלתות, ומכל אחת מהדלתות יצאו כ-960 לוחמים שיילחמו לצד האלים ברגנארוק, כשאודין מפקד עליהם.


הרגנארוק הוא מעין "יום הדין" הנורדי, בו יגיע סופו של היקום הנורדי ויווצר עולם חדש וטוב יותר.

כל המתרחש ניתן בנבואה לפיה אחר כמה חורפים ארוכים וקשים במיוחד יתאספו צבאות הענקים למלחמה כנגד האלים. אסונות טבע נוראיים יתרחשו לפני הקרב, השמש והירח ייעלמו ונחש ים מפלצתי ירעיל את האדמה. במהלך הקרב ימותו אלים רבים, ביניהם אודין ות'ור ולבסוף, ענק האש סירטיר (Surt) יצית את כל העולם. כל האנושות למעט זוג אחד יהרגו. זוג השורדים, אשר התחבאו בעץ העולם יגדראסיל, יאכלסו את העולם החדש בו אין מחסור וצער.


אין ספק שסיפור זה מזכיר את יום הדין על פי הנצרות, לצד בריאת העולם התנ"כית ואני מהמרת שכמו שהנצרות הושפעה מהמיתולוגיה היוונית והמצרית, היא מושפעת גם מהנורדית.

פרידירך ויליהלם היין, קרב האלים שנגזר גורלם, 1882





הענקים חיו באזור נפרד הנקרא יוטונהיים (Jotunheim). עולם ענקי האש, מוספלהיים, נמצא בדרום, ואילו בצפון שוכן עולם הקרח - ניפלהיים - ביתם של ענקי הכפור. לניפלהיים יש קשר הדוק עם עולם המתים התת-קרקעי הלהיים, ולעתים אף מתייחסים אליהם כאל מקום אחד. אל עולם המתים מגיעים אלה אשר לא הצליחו להגיע להיכל ואלהלה לאחר מותם.


מקומות אחרים כוללים את אלפהיים, עולם האלפים, וסוורטאלפהיים (Svartalfheim) או נידאבליר(Nidavellir) עולמם של האלפים השחורים או של הגמדים.






אלים מרכזיים: 



אודין (Odin) - אבי האלים, אל המלחמה, החוכמה, הקסם והשירה. בראגנארוק, הוא נבלע על ידי פנריר ומת.

פריג (Frigg) - אשתו של אודין. שורדת לאחר הראגנארוק.

ת'ור (Thor) - אל הרעם, הברקים והגשם. האל החזק ביותר ומגן האלים והאנושות מפני הענקים. נשקו, המקבת מְיוֹ‏לְניר (Mjollnir), הוא אחד מהחפצים המפורסמים במיתולוגיה וסמלו נענד לעתים קרובות על הצוואר. בראגנארוק, הוא נלחם בנחש יורמנגרד ושנייהם מתים (ת'ור מת מארס הנחש, ויורמונגרד ממכותיו של ת'ור).

לוקי (Loki) - דמות התכסיסן במיתולוגיה. בראגנארוק, הוא מוצא להורג על כך שהוביל למותו של בלדר.

פריה (Freya) - אלת האהבה והפריון. שורדת לאחר הראגנארוק.

בלדר (Balder) - אל האור, האהבה, השמחה, היופי והתום. לפני הראגנארוק, הוא נרצח על ידי לוקי, אך קם לתחייה אחר-כך.

טיר (Tyr) - אל הצדק, השוויון, האומץ והמלחמה. נחשב למודל האומץ וההקרבה לאחר שהקריב את ידו על מנת לאפשר לאלים לקשור את הזאב הענק פנריר, מהמסוכנים שבאויביהם.



שמות חלק מימי השבוע באנגלית באים משמות אלים נורדיים:

יום שלישי - Tuesday - על שם טיר (Tyr).

יום רביעי - Wednesday - על שם אודין (Odin או Wodan) - אבי האלים.

יום חמישי - Thursday - על שם ת'ור (Thor) - אל הרעם.

יום שישי - Friday - על שם פריה (Freya) - אלת האהבה והפריון.




איור של לוקי מתוך כתב יד איסלנדי מהמאה ה-18


אם במיתולוגיה הנורדית האלים מייצגים את הסדר, הענקים הם ההפך הגמור ומייצגים כאוס. הענקים גסים ולא מתורבתים, בעלי מראה לא נעים. יחד עם זאת כאשר ענק מתואר באופן ספציפי התיאור מחמיא יותר. חלק מהענקים אף מקיימים קשרים עם אלים. דוגמא לדואליות של הענקים היא יימיר (Ymir) - הענק הראשון, מגופתו נוצרו היקום הנורדי, שאר הענקים והאלים. ואילו סירטיר (Surtr) - ענק אש, שליט מוספלהיים, ישרוף את העולם בזמן הראגנארוק.





איור של ארתור רקהאם מתוך "טבעת הניבלונגים" על פי ואגנר.

הואלקיריות (בוחרות המתים באופן מילולי) הן ישויות נשיות אשר משרתות את האל אודין. מטרתן היא לבחור את הלוחמים האמיצים ביותר משדה הקרב ולהובילם אל היכל ואלהלה.




אדוארד רוברט יו, התעוררת הואליקרית, 1906


הולקיריות תוארו בתחילה כעורבים או זאבים , כנראה בגלל שבעלי חיים אלה היו אוכלים את גופות הלוחמים בקרב. בהדרגה החלו לקבל תכונות של נשים הרכובות על סוסים.

בחלק מהאגדות, ואלקיריות שונות מסתבכות כאשר הן מתאהבות בלוחם מסוים, ומסרבות למלא את פקודתו של אודין להמיתו בקרב. המפורסמת ביותר מבין הואלקיריות הללו היא ברינהילד (ברונהילדה) שהאל אודין מרדים אותה בתוך מעגל להבות, ממנו יוכל לחלצה רק הגיבור הגדול ביותר. לפי אחד הסיפורים המפורסמים ביותר במיתולוגיה הנורדית, חולצה ברינהילד מכלאה בידי הלוחם סיגורד (זיגפריד) קוטל הדרקון.

דמויות אלה מופיעות בין השאר ביצירותיו של ואגנר "טבעת הניבלונגים" ו"שירת הינבלונגים". אחד הקטעים המפורסמים ביותר שואגנר הלחין הוא "דהרת הואלקיריות" מתוך "טבעת הניבלונגים". קטע זכור זה הופיע בסצינה בסרט "אפוקליפסה עכשיו"






גם טרנטינו השתמש בשמות דמויות אלה בסרט Django Unchained כדי לתאר סיפור אהבה.

קבוצה אתנית שמתקשרת למיתולוגיה הנורדית ובעצם הייתה זו ש"ייבאה" אותה למערב הייתה הויקינגים.

המילה "ויקינג" מתייחסת ליורד ים, לרוב פיראט ולא לקבוצה שבטית. מקור השם ויקינג הוא במילה הנורווגית "ויקינר", שמשמעה "גזלן". מקורה במילה נורווגית עתיקה יותר – "ויק", שהוראתה נחל או מפרץ, מקום מחבואם. על שם הפיורדים הרבים המצויים בחופי נורבגיה והסיומת ing קרוב לוודאי מציינת שייכות או מוצא כך שפירוש שמם מילולית הוא "אלו המגיעים מהפיורדים".




ספינה ויקינגית מהמוזיאון באוסלו


בתרגום נורווגי של התנ"ך מהמאה ה-13, תורגם הפסוק מספר מלכים ב, י"ג כ': "וּגְדוּדֵי מוֹאָב יָבֹאוּ בָאָרֶץ, בָּא שָׁנָה", כ-á því sama ári herjaðu ",nökkurir víkingar af ríki Moab á Israelitas, שפירושו: "באותה שנה, הגיעו ויקינגים מממלכת מואב כדי לשדוד את בני ישראל". מכאן ניתן ללמוד כי בסקנדינביה ויקינגים היו פשוט שודדים, בלי קשר הכרחי לקבוצה אתנית כלשהי.

יחד עם זאת מרבית הויקינגים היו משבטים צפון-גרמאניים מאיזור סקנדינביה, (שוודיה , נורווגיה ודנמרק) השאר באלטים, סלאבים או בני עמים אחרים.


המקורות מהם אנו לומדים על הויקינגים מורכבים בעיקר מכתבים נוצריים שנכתבו עליהם, דבר שיש לקחת במידה מסוימת של ספק מכיוון שהנוצרים היו הקורבנות של כיבושי הויקינגים ולכן נקודת המבט שלהם היא סובייקטיבית ושלילית (בצדק)

הויקינגים עצמם לא השאירו חומרים כתובים , מה שכן נשאר הן עדויות ארכיאולוגיות שמלמדות על תרבותם.

אם כן, הויקינגים היו פיראטים, אשר נהגו לערוך פשיטות על חופי צפון אירופה, מערב אירופה והאיים הבריטיים מסוף המאה ה-8 עד המאה ה-11. במקביל לכישורי הלחימה שלהם היו הוויקינגים ידועים גם כסוחרים ומתיישבים. בין היתר הם גרמו להתמוטטות הקיסרות הקרולינגית (על שם קרל הגדול ששלט על צרפת, ארצות השפלה, מערב גרמניה, צפון איטליה וצפון ספרד) וכן היתה להם השפעה חזקה על תולדות אנגליה, אירלנד, איסלנד וגרנלנד, על רוסיה וקונסטנטינופול. הוויקינגים התיישבו בארצות זרות והיו סוחרים ובעלי מלאכה. יעילותם וכיבושיהם נודעו ברחבי אירופה והם הפכו לאימת חופיה המערביים של היבשת.



עיטור עץ ויקינגי אופייני


הדיפלומט הערבי אחמד אבן פדלאן, שביקר את הויקינגים ברוּס ותיעד את מנהגיהם, כתב שהם אומנם "יפים ובעלי גוף מושלם", אולם גם "המטונפים ביותר מבין ברואיו של אללה". אבן פדלאן תיאר גם באריכות את מנהגם של הויקינגים לשרוף את מתיהם בתוך סירה, ואת קורבנות האדם שהקריבו.

גם מקורות אחרים מדווחים שהויקינגים נהגו להקריב קורבנות אדם לאל אודין, לרוב בתלייה. התלויים נחשבו כשייכים לאל אודין, ובעלי כוחות ניבוי כמותו, משום שהם מרחפים בין עולם האדם לעולם האלים. אמונה זו מתקשרת למיתוס הנורדי הידוע, לפיו אודין תלה את עצמו על עץ העולם יגדראסיל ו"הקריב את עצמו לעצמו" כדי להשיג יידע נבואי על אחרית הימים.

הויקינגים אומנו מילדות להיות לוחמים , ומוות בקרב נחשב לדבר נעלה ביותר משום שרק מוות כזה מקנה כניסה ל"וולהאלה", גן העדן של הלוחמים.

תכשיטים ויקינגיים:





הויקינגים היו יורדי ים מוכשרים בעיקר בגלל שהיטיבו לבנות ספינות חזקות ומהירות. הם נהגו גם להקבר בספינותיהם יחד עם חפציהם ולעתים גם עבדיהם (מזכיר קבורה מצרית במובן הזה). לכן ישנן ספינות מרהיבות ששרדו ונמצאו בחפירות ארכיאולוגיות, יחד עם תכשיטים מרהיבים.

הם היו נווטים מעולים, והשתמשו בשיטות מעניינות למצוא את דרכם בים - האחת הייתה לשלוח עורבים לעוף למרחב, אם העורב היה חוזר לא הייתה יבשה קרובה ואם העורב לא היה חוזר , היו קרובים ליבשה.

שיטה נוספת הייתה שימוש במין קריסטלים כדי להבין את כיוון השמש לנווט בעזרתה, כמו כן, היו הראשונים שהשתמשו במצפנים לאחר שגילו את המגנטיות במתכות.

פרט מעניין נוסף שקשור במתכות הוא שעד היום לא הצליחו לשחזר במדויק את הרכב המתכות של חרבות הויקינגים, שהשתמשו בטכנולוגיה שהקדימה את זמנה.


ספינה ויקינגית מתוך "מוזיאון בספינות הויקינגיות" שנמצא באוסלו, נורווגיה.
ספינה זו בבסיסה מורכבת מספינה אותנטית ויקינגית שנמצאה בחפירות ארכיאולוגיות, והשאר הוא רסטורציה.





יכולות להיות מספר סיבות ליציאתם של הויקינגים מסקנדינביה במאה ה-8 :
פיצוץ אוכלוסין ורצון לכבוש אדמות חדשות לפתרון בעיה זו, הרפתקנות גרידא או בריחה משליטים עריצים.

בכל ספינה היו בין 40 ל-60 חותרים, שניים לכל אחד מ-20 עד 30 הספסלים. הספינות היו יוצאות בשיירות, שמנו לעיתים מאות ספינות, תחת פיקוד אחיד.

באותם ימים היו הוויקינגים נוהגים לפשוט עם בוקר מן הים או ממחנות זמניים שהם הקימו על יישובים שלמים שלחופי אירופה, לבזוז אותם ואז להעלותם באש על תושביהם ועל רכושם שלא נגזל. בטרם היה מגיע כוח סיוע להגן על אחד היישובים, כבר היו הוויקינגים מפליגים אל לב ים בספינותיהם בדרכם ליעדם חסר המזל הבא. סיפורי הפשיטות, הקרבות והתגליות תועדו בסאגות הנורדיות שתחילה עברו מפה לאוזן עד שנכתבו.




תכשיט ויקינגי מהמאה ה-10


אחד האירועים ההיסטוריים המעניינים בהקשר לויקינגים הוא שהם הגיעו עד ליבשת אמריקה, הרבה לפני שקולומבוס הגיע אליה. הסיפור מתחיל באדם בשם ביארני הריולפסון, שרצה לשוט לגרינלנד אך טעה בדרך והגיע ליבשת לא מזוהה שבדיעבד התבררה כאמריקה.

לייף אריקסון, בנו של אריק האדום שהיה האיש שגילה את גרינלנד ויישב אותה , יצא בשנת 1001 למסע לעבר אותה יבשת, יחד עם 35 אנשי צוות וספינתו של הרליופסון.

הם הגיעו עד לאי ניופאונלנד (כיום חלק מקנדה) והקימו שם התיישבות. הויקינגים והאינדיאנים סחרו בינהם אך גם נלחמו אחד בשני, ועד 1020 עזבו הויקינגים את ישוביהם ביבשת אמריקה. הויקינגים היו האירופאים הראשונים להתיישב באמריקה, אך לא הייתה לכך השפעה של ממש על ההיסטוריה...


במאה ה-19 חלה התעניינות מחודשת במיתולוגיה הנורדית עקב פרסומם של שתי ה"אדות" (אותן הזכרתי בתחילת פוסט זה) לאנגלית. היה זה תור הזהב של חקר הפולקלור והגילוי המחודש של התרבות הנורדית השפיעה במיוחד עם גרמניה ואנגליה, שתי אומות אליהן הנצרות הגיעה מוקדם במיוחד ולפני סקנדינביה. האמונה הייתה כי התרבות הנורדית הייתה למעשה העדות האחרונה לגרמאניות הפגאנית, אשר שלטה באומות אלה לפני הנצרות. המאה ה-19 הייתה גם התקופה בה וגנר הלחין את "טבעת הניבלונגים".

התעוררות תרבותית זו היא השורש של המצאות המיתולוגיה הנורדית (כולל העיסוק בויקינגים) בתרבות הפופולארית המודרנית.





כשאומרים את המילה "ויקינג" עולה בראש דמות של לוחם בלונדיני מרשים, ועל ראשו קסדה מקורננת. או לחילופין אישה בלונדינית עם קסדה מקורננת, בדר"כ זמרת אופרה










הבעיה - אין עדויות ארכיאולוגיות שלויקינגים באמת היו קסדות מקורננות

אז מאיפה הגיעה הסברה הזו? כמו הרבה דברים, מהאמנות. או אם לדייק, מהתיאטרון.
ב-1876 קארל אמיל דופלר (Carl Emil Doepler) שהיה מאייר, אמן ומעצב גרמני עיצב קסדה עם קרניים לאחת מההפקות הראשונות של "טבעת הניבלונגים" (Der Ring des Nibelungen) יצירתו של ואגנר שהתבססה על מיתולוגיה נורדית.

הדימוי של זמרות אופרה עם קסדה מקורננת מגיע מדמותה של ברונהילדה באופרה של ואגנר , המבוססת על Brynhildr, דמות לוחמת מהמיתולוגיה הנורדית כאן באיור מהמאה ה-19





במקור, בהפקות הראשונות הדמות הייתה עם קסדה מכונפת שימוי שקיים גם בציורים וגם במיתולוגיה היוונית ומסמל יישות שאיננה אנושית. אותה קסדה מכונפת לאחר מכן התגלגלה לקסדה מקורננת.












כנראה שהדמות הייתה כל כך איקונית שהיא נחקקה בהיסטוריה החזותית והגיעה גם לסרטים מצוירים

והשאר, היסטוריה (חזותית).


בתמונה - הלוגו של קבוצת הפוטבול "מינסוטה וייקינגז"


ת'ור של מארוול הוא דומא מצוינת לשילוב של מיתולוגיה נורדית בתרבות הפופולארית. דמותו של ת'ור בקומיקס הופיעה לראשונה ב-1962 ונוצרה על ידי העורך סטן לי, הכותב לארי ליבר והמאייר ג'ק קירבי.
כאן למטה בקומיקס משנת 1978 ניתן לראות את המאפיינים ה"קלאסיים" של ויקינג - גדול, שרירי, בלונדיני ועם קסדה מקורננת כמובן

הגלימה האדומה מזכירה גיבור על אחר ולא של מארוול - סופרמן.





סטן לי תיאר את היווצרות הדמות בכך שביקש ליצור דמות שתהיה חזקה מכל אדם ואז הבין שכדי לעשות זאת, הדמות צריכה להיות אל. מכיוון שהקוראים ברובם כבר מכירים אלים מהמיתולוגיה היוונית והרומית, החליט להתמקד במיתולוגיה הנורדית.

למעשה ת'ור והאלים האחרים הפכו לגיבורי הקומיקס החדשים כשסיפורי המיתולוגיה הנורדית עובדו לסיפורי קומיקס בשילוב סיפורים מקוריים של הכותבים. כמו כן, ת'ור הפך לחלק מן הצוות המייסד של "הנוקמים" The Avengers והופיע בכל חוברת קומיקס שלהם.

הסיפור מתחיל בזה שאודין, ראש האלים ואביו של ת'ור מחליט כי על ת'ור ללמוד על חמלה ואנושיות ולכן הופך את תור לבן אדם בשם דונאלד בלייק, סטודנט לרפואה , ללא זכרונות על היותו אל. בלייק בסופו של דבר מוצא את הפטיש של ת'ור והופך בחזרה לאל שהיה.
ת'ור והאלטר אגו שלו בלייק, מנהלים מלחמה נגד כוחות הרשע (שוב, בדומה לקלארק קנט וסופרמן). היותו של ת'ור על כדור הארץ מושכת את האחיו התככן לוקי בנסיונות להביס אותו.

כאן באיור מ2007 ניתן לראות את הקסדה המקורננת הפכה למכונפת





ב-2011 יצא העיבוד הקולנועי המצליח ל"ת'ור" בכיכובם של כריס המסוורת' כת'ור, אנתוני הופקינס כאודין, טום הדילסטון כלוקי ונטלי פורטמן כאהובתו האנושית של ת'ור, ג'יין פוסטר.










לת'ור יצא המשך - Thor - The Dark World וייצא סרט שלישי בשם Thor: Ragnarok






סרטים נוספים המתבססים על המיתולוגיה הנורדית הם 

הלוחם ה-13 עם אנטוניו בנדרס, על אחמד אבן פאדלן שהתלווה לויקינגים ותיעד את מנהגיהם. הסרט נותן פרשנות ריאליסטית לאפוס "ביוולף"




"ביוולף" היא יצירה נוספת שזכתה לעיבודים קולנועיים טובים (וגרועים) - אפוס אנגלי עתיק שנכתב בין המאה ה-8 ל-11, אך מתרחש בסקנדינביה. היצירה משלבת בין מאפיינים נוצריים ותנ"כיים לנורדיים.








גם בעולם המנגה והאנימה יש השפעות של המיתולוגיה הנורדית ! 
רגנרוק היא מנגה דרום קוריאנית שמתבססת על המיתולוגיה הנורדית וזו רק דוגמה אחת מרבות..



סדרת הטלוויזיה המצליחה "משחקי הכס" המתקיימת בעולם ימי ביינימי, מושפעת מאוד מאירועים ומעמים אמיתיים מההיסטוריה וכמובן שגם שם יש ייצוג לדמויות המבוססות על הויקינגים. הדמויות הן אנשי איי הברזל - בינהם ת'יאון ויארה גרייג'וי שלמעשה מייצגים ויקינגים. מדובר ביורדי ים, פיראטים הבוזזים וכובשים את מי שנקרה בדרכם (למרות שיארה הבטיחה לדאיינריז בעונה שנגמרה כעת שהם ישנו את דרכיהם)









הסדרה "ויקינגים" היא דרמת טלוויזיה היסטורית אשר לוקחת השראה מהסיפורים על ראגנאר לות'ברוק, אחד הויקינגים היודעים לשמצה באנגליה וצרפת אך הנערצים בסקנדינביה. לחלק מהאירועים המסופרים בסדרה יש מקורות היסטוריים וחלקם מומצאים.


כאן בסרטון - על "מראה הויקינג" בסדרה




למרות ביקורות על אי דיוקים היסטוריים, אקדמאי המתמחה בנושא ציין כי "סדרות כמו הוויקינגים עדיין יכולות לשמש ככלי לימוד ומקור להוראת הנושא."
עוד לא צפיתי בסדרה אבל עכשיו כשמשחקי הכס בפגרה.. נראה לי שאשלים פערים

סרט אנימציה (נהדר!) שעוסק בויקינגים הוא "הדרקון הראשון שלי" - How to train your dragon








ונסיים בקצת מטאל ויקינגי.. כן כן מדובר בתת ז'אנר אמיתי שבו השירים עוסקים במיתולוגיה נורדית ובסיפורי ויקינגים, לעתים בשילוב אלמנטים מוסיקליים מפולק נורדי 

לשמיעה לחצו כאן 


בכתיבת פוסט זה לקחתי מידע רב מהאתר הנפלא של גילי חסקין, מומלץ

מבטיחה שהפוסט הבא לא ייקח כל כך הרבה זמן...!














5 תגובות:

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...